ברצלונה בלי גאודי, טאפס ומסי או...העיקר הכוונה

בסופ"ש האחרון היינו אוסנת ואנוכי בסדנת טויוהרי בברצלונה.

כמדי שנה מתרכזים מטפלים רבים מכל רחבי אירופה ולומדים ביחד תחת ההדכה וההנחייה של מאסטרים יפנים (סנסיי), שמגיעים במיוחד ללמד.

אנחנו משתדלים לנסוע אחת לשנה לסדנת הטויוהרי שנאורגנת ע"י ה EBTA, אירגון הטויוהרי האירופאי, כבר היינו בברלין ובליסבון, וכעת בברצלונה.

הסדנא היא כמעט כל כולה מעשית, מתחילים את הבוקר עם הרצאות קצרות ביותר, וכבר אחרי חצי שעה מתחלקים לקבוצות ומתחילים לעבוד סביב מיטות הטיפולים.

מתרגלים ומתרגלים עד השעה 19:00 בערב, הולכים לאכול, לשתות משהו וחוזרים למחרת לעוד יום תרגולים.

קצת על הטויוהרי, זוהי שיטה מאוד ייחודית של אקופנקטורה, מקורה באסכולת הדיקור המרידיאני היפני, שמסתמך על למידה והתבססות על הכתבים הקלאסים הסינים ועל תאורית חמשת האלמנטים (חמשת השלבים).

המיוחד בשיטה זו היא היא העובדה שמאסטרים יפנים עיוורים פיתחו אותה, והמורים שבאים מיפן ללמד אותנו הם בדר"כ עיוורים או כבדי ראייה. הם יצרו צורת עבודה מאוד עדינה המתבססת על דיוק ופיתוח התחושה בידיים ובאצבעות. הדיקור נעשה ע"י מחטי כסף עדינות מאוד, ועל פי רוב, אין בכלל חדירה לגוף המטופל, אלא מגע או "ריחוף" עם המחט על עור המטופל או אפילו מעט מעל, במקום בו מורגש צ'י המטופל.

בגלל שאין ממש החדרת מחט, המחט לעולם לא מושארת בנקודות הדיקור, אלא המטפל מעביר את המחט מנקודה לנקודה ע"פ האבחנה המתבססת על התישאול, מישוש המרידיאנים, אבחון הבטן והדופק.

בניגוד לרוב שיטות הדיקור המקובלות, בהן מטפל מחדיר את המחטים בצורה כזו או אחרת, בנקודות הדיקור שבחר, "ומניח" למחטים לעשות את העבודה, ואז כעבור זמן מה חוזר ומוציא את המחטים, בטויוהרי, המטפל כל הזמן עובד עם המחט. לאחר בחירת הנקודה ומציאתה (בצורה מאוד מסוימת), המטפל מביא את המחט אל כיין הנקודה, הוא מרגיש ומתחבר דרך המחט ודרך האצבעות לצ'י המטופל, ואז ע"י ביצוע טכניקות ספציפיות, המטפל יודע כיצד להפעיל את הצ'י בצורה בה הוא בוחר, חיזוק, ניקוז, הנעה, או השילוב בין השלושה.

המטפל, נמצא בכל רגע במגע Contact עם צ'י המטופל, זו לא עוד החדרה פשוטה , עם או נגד כיוון המרידיאן, יש כאן חיבור כמעט אינטימי של אנרגית המטפל דרך הידיים והמחט לאנרגית המטופל, יש כאן עבודה פנימית של המטפל בכל רגע נתון, כל הגוף שותף לעבודה זו, הנשימה, ה Mind והתכוונות המטפל.

מה שמתרחש בסמינר זה תופעה יוצאת דופן, עשרות מטפלים, כולם מכוונים, כולם מפתחים את רגישותם, כולם מודעים לגוף שלהם בכל רגע, לנשימה, לאנרגיות. שנכנסים לאולם התרגול ורואים את קבוצות המטפלים, כלקבוצה עובדת סביב אחת מ 10 מיטות התרגול הפזורות באולם, אפשר מייד להרגיש את האנרגיה באוויר, את ההתכווננות והדיוק.

ומה שקורה זה שתופעות בלתי מוסברות מתרחשות כל הזמן מסביב למיטות הטיפול, תפיסות צוואר של כמה חודשים "מתמוססת" לאחר דיקור של כמה שניות באזור הברך, "מטופלת" עייפה מתעוררת לאחר מספר שניות של ביצוע טכניקה על הבטן שלה, ללא דיקור! תחושת כאב ברגל ובברך שמציקה כבר שנתיים, נעלמת לאחר טכניקת דיקור של מספר שניות באזור המותן, דופק שהיה מתוח, חלש ועמוק, עולה למעלה מתחזק ומקבל גמישות לאחר עבודה על 2 או 3 נקודות.

השינויים המתחוללים אל מול עיני המשתתפים מפתיעים את כולם כל פעם מחדש, גם את אלו שעוסקים בשיטה זו כבר למעלה מ 10 או 15 שנים.

אותי זה תמיד מפתיע מחדש, אנחנו משתפים את התחושות שלנו זה עם זה בכל ערב כשיוצאים לשתות ולאכול לאחר סיום אותו יום של תרגול, כולם מופעמים, כולם חוו את אותם שינויים מהותיים ומהירים.

שאנחנו מסתכלים על הסנסיי היפנים שמדגימים לנו טיפולים וטכניקות, קל לראות את הפשטות שבה הם מטפלים, את הרוגע שהגוף שלהם משדר, את האחדות של הנשימה עם הגוף עם האנרגיה והיד, הכל כ"כ קל, כ"כ עדין ומרחף.

אנחנו מתרגלים את הטכניקות שלנו על הסנסיי, שירגישו את המגע שלנו, את האנרגיה והריכוז שלנו, ומקבלים הערות כמו, תהיה יותר רגוע, תהיה יותר קל, תרפה את הגב, תנשום טבעי יותר.

כל הגוף עובד, אבל רגוע, יש כוונה ללא מאמץ, אין השתדלות אבל יש כוונה, והכוונה היא לא לעשות טוב יותר אלא פשוט לתת לצ'י לזרום.

גם "המטופל" ששוכב (המטפלים מתחלפים ע"פ תורם), מרפה את ה Mind ואת הגוף, מכון לקבל את השינויים המתחוללים, להיות נוכח ולהרגיש.

אני מאמין שהשילוב וההתכנסות של כל המטפלים ביחד, כולם מטפלים, כולם כוונה עדינה, יוצר את השיוניים הכ"כ נפלאים שמתרחשים כל הזמן בתרגולים.

הדרך שהכוונה מחזיקה את הגוף, את הנשימה, הריקנות בראש, העדינות שבה אוחזים את המחט ותנועות האצבע הזעירות שמשתנות מטכניקה לטכניקה, הריכוז ביד שבאה במגע עם המטופל ועובדת גם היא בקלות ועדינות, כל הגוף עובד, כל התודעה, והצ'י מגיב בעוצמה.

אני מצפה ליום הטיפולים הקרוב, שאני לבד בקליניקה עם המטופל (עכשיו הוא אמיתי), אחד על אחד, ללא תמיכת הסנסיי, ללא הגיבוי של מטפלים רבים שנמצאים איתי ועובדים ביחד, רק הכוונה שלי, רק האנרגיה שלי, שלי ושל המטופל.

היכולת לשמור על הריכוז הגמיש, על רכות, על הכוונה בקליניקה, אל מול המטופלים שלי, על שלל הבעיות והכאבים שלהם, הפחדים, הכעסים והתסכול, האמונה שלהם בי, על יכולתי לעזור להם, זה האתגר שלי.

זה לא אתגר מלחיץ, ולא כזה שמכווץ, זו המוטיבציה ליצור קשר ומגע Contact עם המטופל, לתת לכוונה שלי להתערבב עם הצ'י של המטופל, לא לכיוון יותר טוב או יותר חזק, אלא פשוט לתת לצ'י לנע.

לדעת לא לטפל כדי להוכיח משהו, לא למטופל ולא לי, לראות את השינויים המתחוללים לעיתים במהירות ועוצמה ולעיתים לאט ובעדינות, לתת לשינוי להתרחש עם הכוונה.

לתת למטופל להיפתח, לקבל ולחוש את השינוי, להרגיש את הזרימה.

הדברים קורים.

העיקר הכוונה.